לבני האדם יש שתי תיבות תהודה. תיבת התהודה של בית החזה, שנמצאת בחלק העליון של בית החזה, מתחת לצוואר והיא התיבה הגדולה שנותנת לקול את המליאות שלו, את העומק, ולמעשה את האישיות של האדם. תיבת התהודה השנייה – הראש שנמצאת בחללי הסינוסים, מעל העיניים ובצידי האף. זו התיבה הקטנה יותר שנותנת לצליל את הצלילות שלו, הגמישות והמתכתיות. אדם לא מקצועי שר למעשה מהגרון ואז תיבת התהודה התחתונה לוקחת חלק עיקרי בהפקת הצליל. כשהוא מטפס לצלילים הגבוהים הצליל עובר לתיבת התהודה העליונה – לראש. כשלומדים פיתוח קול באופן מסודר, לומדים קודם כל לא להשתמש בגרון להפקת הצליל, אלא להעביר אותו למקום מסוים בחלל הפה. לאחר מכן לומדים להשתמש בשתי תיבות התהודה – העליונה והתחתונה במקביל. תוך כדי אימון מתבטל לחלוטין המושג "קול ראש" או "קול חזה" והקול מופק בצורה אחידה, צלול, גמיש ומלא משתי תיבות התהודה בו זמנית.