
שיטת הבלקנטו

שיטת פיתוח הקול הנקראת בל-קנטו, פותחה באיטליה במאות ה-17 וה-18 בתקופת הזוהר של האופרה האיטלקית. בתקופה זו התמקדה שיטת בל-קנטו רק בצד הטכני שלה והביאה את המשתמשים בה לבצע בקלות משפטים מוסיקליים מבריקים ברמה וירטואוזית ממש. שיטת בל-קנטו טיפלה בקול האדם במטרה להביא אותו לרמת ביצוע מדויקת להפליא, כך שישתווה לכלי הנגינה שליוו אותו. כתוצאה מכך הפך הזמר למעשה לסולן של התזמורת המלווה.
במאה ה-20 הפכה שיטת בל-קנטו ליסוד פיתוח הקול. לאחר שנרכש אצל הזמר הצד הטכני החשוב מאד של השיטה, עליו ללמוד להתמודד עם הטקסט אותו הוא שר ועם ה"דמות" המופיעה בכל שיר ושיר.
בימינו נדרש הזמר להעביר לשומע את תחושותיו ואת זווית הראיה שלו (האינטרפטציה) בכל ביצוע.

שיטת בל-קנטו של ימינו אינה מייעדת את לומדיה לשיר דווקא אופרה או מוסיקה קלאסית. השיטה מלמדת את המבצע כיצד להפיק מגופו את המרב על מנת שיוכל לבצע כל סגנון מוסיקלי שיבחר בו, החל משירה באופרה, דרך מחזות זמר, מוסיקת פופ, ג'אז או רוקנרול.
שיטת בל-קנטו מטפלת ומטפחת את ההכרות של האדם עם גופו, בעיקר פלג הגוף העליון, ומחנכת אותו להקשיב לגוף, להכיר את המגבלות שלו ולנצל היטב את יתרונותיו. היסוד המרכזי של השיטה נשען על פיתוח מערכת הנשימה (הסרעפת). כמו כן מתפתחות תיבת התהודה התחתונה והעליונה של הגוף, התיבה הקולית, הלסת, השפתיים וכו'. השיטה מביאה את האדם להפיק מקולו את הצליל בקלות ובצלילות, ללא מאמץ ומבלי שיגרם נזק לקול.
המטרה הסופית של שיטת בל-קנטו היא להביא את הזמר להפקה טכנית מושלמת של הצליל בצורה אוטומטית, כך שבזמן ההופעה יוכל להתמקד בתוכן השיר, במילים אותן הוא מבצע, מבלי להיות מוטרד בניסיונות להפיק צליל נקי, לנשום נכון וכו'.
